הסטודיו היה עבורי חדר בריחה שקט. יצרתי בלי תכניות, שיחקתי עם צבעים, אבני חן, פנינים ומתכות, עד שהתערבבו להם יחד חומר, רוח ונשמה ונולדו תכשיטים שבעטו לי בבטן מרוב התרגשות, ורק אחרי שגם אחרים אהבו וחזרו ורכשו – העזתי לקרוא לזה דרך.
במהלך אלפי שנות גלות אבדו לנו הסודות הכמוסים שידעה פעם כל אישה, המשמעות, המנהגים אפילו האינטימיות שנישזרה בן איש לאשתו באמצעות תכשיטים – כולי תקווה להביא לעולמכן ולהוסיף יופי על יופייכן, תכשיטים שיש בהם מן החיבור למהות, לשורש, ולנשיות הבראשיתית.